<h1>ארחות חיים הלכ' יו"ט סימן י"ד</h1>
<h2>דף כא.</h2>
בהמה המשותפת עם העכו"ם שוחטין אותה בי"ט לפי שא"א לאכול ממנה כזית בלא שחיטה פי' ואפי' יש להם בשותפות ב' בהמות אם אינם שוות בדמיהן שיאמר לו העכו"ם טול איזה מהן שתרצה אבל עיסה משותפת עם העכו"ם אסור לאפותה שאפשר לחלקה בבצק פי' ואע"פי שאמרו ממלאה אשה תנור פת בזה אסור לפי שאין פת העכו"ם ראוי לישראל וכתוב בירושלמי העושה עיסתו עם העכו"ם פטורה מן החלה ויש מעמידין הירוש' בשהעכו"ם עומד עליו שהדבר מפורסם שידו באמצע והרמב"ם ז"ל כתב שאם יש בחלקן של ישראל שיעור חלה חייבת בחלה.
<h2>דף כא:</h2>
רחיצה וסיכה הרי היא כאכילה ועושין אותה בי"ט שנא' אך אשר יאכל לכל נפש כלומר כל צורך הגוף פי' שזה שוה לכל נפש לפיכך מחמין חמין בי"ט ורוחץ בהם פניו ידיו ורגליו. מותר להחם הרבה מן המים דומיא דממלאה אשה קדרה בשר. ועל זה הורו חכמים הראשונים במקום שיש תינוק שיש צורך לרחוץ כל גופו שנותנין מים הרבה להחם להדיח הקערות ומן השירים רוחצין גוף התינוק אבל במרחץ אסור אפי' פניו ידיו ורגליו. וכן נמי כל גופו בחמין שהוחמו בי"ט משום גזרת מרחץ ובירושלמי מתיר כל גופו אבר אבר בפ"ק די"ט ובחמין שהוחמו ערב י"ט רוחץ כל גופו בי"ט דלא גזרו על דבר זה אלא בשבת בלבד. והר"ף ז"ל כתב מיהו בשבת פרק כירה אסר רחיצה בשבת אפי' בחמין שהוחמו מע"ש משו' גזירת מרחץ חמין שהוחמו בשבת א"כ בי"ט נמי לא שנא כיון דבי"ט עצמו אסור מדאורייתא לרחוץ כל גופו כדאמרי' בתוספות על מיחם אדם חמין לרחוץ פניו ורגליו אבל לא כל גופו משום גזירת מרחץ. ובתוספות פי' טעמא משום דלא הוי דבר השוה לכל נפש דאין לרחוץ כל גופו אלא למעונגים ומההיא דביצה דפחמין דמוקי לה להזיע וקוד' גזירה משמע אבל כל גופו אסור לרחוץ בי"ט כמו בשבת וצ"ע ברב ובספר הלכות גדולות עכ"ל.
